דף הבית  |   אודותינו  |   המלצות וכתבות  |   תמונות  |   העברת תרומה  |   משפחת לב החסד  |   יצירת קשר  |   English

כתבות מהעיתונות:

[חזרה]


"כתבה מעיתון ערים"

שרשרת מזון

 מאת אדמית פרא

פעם בשבוע משתרך תור ענק בפתח קניון לב החסד במרכז ראשון לציון
עולים חדשים, אמהות חד הוריות ותושבים מכל רחבי העיר ממתינים שעות ארוכות כדי להבטיח לעצמם מנת בשר
יהיו משפחות שייאלצו להסתפק בתפוחי אדמה

 

 

 

 

 

 

 


 

ארבע שעות ממתינים המוני אנשים רעבים בתור למזון בפתח קניון לב החסד בראשון לציון. העומדים בתור, הנחשב לאחד מהתורים הארוכים במדינה, מקווים להספיק להגיע לראש התור פני שאוזל הבשר לשבת. מנכל מפעל הצדקה: אנחנו מספקים מזון ל - 3875 פיות רעבים, אבל לא יכולים לתת לכל משפחה כמה שהיא צריכה. כשריח הבחירות באוויר הגיעו הפוליטיקאים המקומיים, חייכו והבטיחו להנפיק נייר עבודה. לידיעת ראש הממשלה הבא.

 


"כתבה בעיתון ערים"
מאת אדמית פרא            

זוג צעיר החולף על פני תור הממתינים לפתיחת השערים בקניון לב החסד מתקשה להאמין שמדובר בבית תמחוי. "בטח מחלקים כאן מתנות", אומרת עוברת אורח. גם שאר האנשים העוברים ברחוב לא מאמינים שלכל האנשים שמחכים בתור אין מה לאכול. אבל אף אחד מהאנשים שחולפים ליד התור העצום לא יכול להציע הסבר אחר מדוע עומדים אנשים במשך שעתיים וחצי בקור של ינואר על המדרכה ברחוב רוטשילד בראשון לציון. העומדים סובלים את מבטי ההשפלה הנשקפים ממבטי העוברים והשבים, מתמודדים עם הצעקות "לא לדחוף" של השוטרים ומתנדבי המשמר האזרחי ומקווים להגיע לראש התור בזמן - לפני שהבשר ייגמר ומתנדבי בית התמחוי יתחילו למלא את עגות המכולת שבהן תפוחי אדמה. מדי יום חמישי מגיעים מאות אנשים - זקנים, אמהות חד הוריות ועולים חדשים - לפתח קניון לב החסד של בית חב"ד, שממוקם באירוניה השמורה רק למציאות עצובה, סמוך לקניון רוטשילד. הקניון פותח את שעריו ב- 20:00, כדי שהתור הארוך לא יחסום את הכניסה לחנויות, אבל האנשים מגיעים לתפוס מקום טוב על המדרכה ממול ארבע שעות לפני הפתיחה, בשעה שהמתנדבים מתארגנים לחלוקת המזון.

סל האוכל שמשפחה מקבלת מורכב משלוש שקיות: קצת פירות וירקות, מוצרים יבשים כמו אורז, לחם, סוכר ושמן ושקית קפואה של בשר ולפעמים דגים. בשר וביצים הם המצרך הכי מבוקש, אבל לאחרונים בתור לא תמיד נשאר. אם הבשר נגמר המתנדבים מחלקים לאחרונים פיצות קפואות. יש כאלה שבאים לקבל את הצ'ופרים לילדים ולתינוקות: מטרנה, רמדיה ונקניקיות. "הסל הזה צריך להספיק למשפחת למשך כל השבוע, אומר מנכ"ל לב החסד רונן זינגר. "אבל זו כמות שתספיק אולי לסוף השבוע. המטרה היא שלפחות יוכלו לעבור את השבת. כל משפחה מקבלת סל ביחס לגודל שלה - משפחה של 14 נפשות תקבל שני סלים, משפחות קטנות מקבלות סל אחד, אחרת זה יבוא על חשבון משפחות אחרות. כל שקית צריכה להספיק לשבע-שמונה נפשות, אין לוקסוס ליותר. "אנחנו מחלקים מדי שבוע סלים ל-775 משפחות שהם 3875 פיות רעבים. נכון להיום קצב הפניות של המשפחות הנזקקות עומד בממוצע על כ- 750 משפחות לחודש, והוא גדל משבוע לשבוע. בשבוע שעבר הגיעו 850 משפחות. את הרשימות אנחנו מקבלים מאגף הרווחה בעירייה - יש חיילים, זקנים ועולים חדשים, אבל גם ותיקים. מדברים כאן בכל השפות: אמהרית, יידיש ורוסית. " העלות של הפעלת המקום היא בערך 125 אלף שקל לחודש. את המבנה אנחנו שוכרים. שני שלישים מהמוצרים אנחנו מקבלים מתרומות ואת ניתר אנחנו קונים. לפעמים אנחנו קונים גם את הבשר מכספנו, כי לזה יש את הביקוש הכי גדול. בגלל שאנחנו לא יכולים לעמוד בדרישה לסלים, אנחנו בודקים את תעודת הזהות בכניסה. אנחנו לא יכולים לתת לכל משפחה כמה שהיא צריכה. "מי שלא רשום ברשימות שמעביר לנו אגף הרווחה של העירייה ממתין עד סוף היום ואם נשארו שקיות הוא מקבל. בכל שבוע נשארות לפחות 15 משפחות בחוץ. אנחנו שולחים את המשפחות האלה לאגף הרווחה להוציא אישור. אנחנו לא רוצים לשלוח אנשים הביתה בידיים ריקות, אבל קשה לעמוד בגידול של 80 משפחות מדי שבוע. בשבוע האחרון זה עלה בעוד 150 משפחות. זה רק גדל".

רוב האנשים שעומדים בתור לא רוצים לדבר. רבים מביניהם אינם דוברי עברית מכיוון שהם עולים חדשים מחבר העמים או מאתיופיה. רובם קשישים, אבל בתור עומדות גם אמהות חד הוריות ותיקות ונשים גרושות שקצבת הביטוח הלאומי ודמי המזונות לא מספיקים לפרנס את הילדים. ויש גם ילדים שעומדים בתור לאוכל, כאלה שאמם שלחה אותם להביא אוכל והם נדחפים בכוח מול צעקות השוטרים. קשישה, רק חצי שנה בארץ נאלצת לעמוד בתור לאכול אבל משחררת הצהרה אופטימית: "אנחנו אוהבים את המדינה שלנו, אין שום בעיות. נותנים לנו אוכל בחינם. האוכל מספיק טרי וטעים וגם יש בשר. רק שיתנו להיכנס מוקדם שנספיק לקבל אותו". אם חד הורית (36), שממתינה לידה, חושבת אחרת: "האוכל כאן לא מציאה", היא אומרת מנסיון. בשנה האחרונה, כ היא מספרת, היא עמדה ביותר מתור אחד לחלוקת מזון. "כאן פחות מסודר מפתחון לב. גם הדברים שנותנים הם לא תמיד כמו שצריך. הירקות לא תמיד טריים. לפעמים אין שמן, סוכר או קפה. חצי מהירקות שאני מקבלת כאן אני זורקת. אני עומדת פה כבר שעתיים וחצי ולפעמים אני מגיעה ב - 10:00 לקבל את השקיות. לא נעים לבוא לפה, הייתי מעדיפה לעבוד. חודשיים אני מגיעה לפה ולפני כן הייתי בפתחון לב. "הרוב כאן אמהות חד הוריות - עומדות בתור ואחר כ חוזרות הביתה עם כאבי רגליים וזורקות מהאוכל. עד עכשיו חייתי מ- 1600 שקל בחודש דמי מזונות, עכשיו אקבל עוד אלף שקל הבטחת הכנסה ועם זה אני צריכה להסתדר. קשה לעמוד פה אבל יותר קשה לעמוד בכל ההוצאות". אם חד הורית (35) נוספת, שמגדלת לבדה כבר שמונה שנים שני ילדים בבית ההורים: "אני לא מצליחה לשכור דירה. אני חיה על 2000 שקל לחודש, וזה כולל דמי מזונות והבטחת הכנסה. זה מעט מאוד. אני מטופלת במחלקת הרווחה אבל היא לא עוזרת, חוץ ממכתבים היא לא עושה שום דבר. לפני כן, עבדתי כמורה, אבל אין עבודה. אין צדק. המדינה לא נותנת כלום. העשירים מתעשרים והעניים כבר לא חיים על האדמה אלא מתחת לאדמה, מתים-חיים. "הילדים שלי לא ראו בחיים קייטנה או הצגה, והם לא יודעים למה אין להם. הם שואלים אותי למה שאר הילדים כם הולכים להצגות בבית הספר והם לא. הם רק מצביעים על אחרים וזה כואב. הכאב שלי הוא שהילדים שלי לא חיים כמו שצריך, לילד אין ספרייה. אני ישנה בחדר שינה של ההורים שלי עם הילדים. אני מתביישת. אני מאמינה רק באלוהים ואני בחיים רק בגלל שאני רוצה שלילדים שלי תהיה לפחות אמא".

לקניון החסד מגיעם עשרות מתנדבים משכבות שונות בני קשת של גילים. זינגר מגדיר אותם כ"אנשים טובים ורגישים שאכפת להם". כ-50 איש מגיעים מדי שבוע, חלק הגיעו דרך פרויקט מחויבות אישית בבית הספר, נשארו והביאו איתם את כל המשפחה לעזור. חלק הם אנשי עסקים שתורמים כסף או עוזרים בהובלה ומגיעים לסייע במלאכת הארגון. כולם עובדים כמו בכוורת דבורים - חלק אורזים שקיות, חלק יושבים בעמדת הרישום והחלוקה ואחרים דואגים לניקיון המקום. אסף אליהו רק בן חמש אבל כבר מגיע לעזור. הוא מספר שהגיע עם אמא לאסוף אוכל לשקית למי שאין לו מה לאכול. הוא חושב שמעבירים את החבילות ומוכרים אותן ולמי שרוצה הוא מוכן לשים עוד עגבניות בשקית. רותי סרוסי, מורה בתיכון יגאל אלון, הגיעה לסייע בעקבות התלמידים: "הבן שלי עושה מחויבות אישית והוא סיפר שיש עומס בעבודה אז כל המשפחה הצטרפה. התפיסה שלי לא ממש מקבלת את מה שהולך כאן. אני חושבת שהמדינה מאפשרת קיום סביר ותקין כלכלית לכל אחד, אני מצטערת על התופעה של לקחת ולקבל, זה מנוגד להשקפת עולמי. כל עבודה מכבדת את בעליה ואם אנשים רוצים הם יכולים לעבוד. למרות זאת אני כאן, כי אני לא יכולה לראות את זה". יעקוב דושיץ, מתנדב בקניון החסד, עורך מעקב שבועי כדי לדעת מה הצפי לשבוע הבא: "אנחנו עושים גם משלוחים לבתים של אנשים סיעודיים שמרותקים למיטה, כאלה שלא יכולים להגיע ולעמוד שעה וחצי בתור. בשבוע האחרון, בגלל השיטפונות, היו כאלה שלא יכלו לבוא. בשבוע שעבר היו 850 משפחות, אבל ברשימה של הרווחה יש יותר מ- 1200. כל שבוע זה גדל ב- 25 משפחות לפחות. "הרשימות כוללות אנשים מכל העדות ומכל השכונות. גם אנשים מהאיזורים החדשים של ראשון לציון, כאלה שקנו דירות במערב העיר והיום הם לא יכולים לעמוד בתשלומים. אנשים שלא נשאר להם כסף לאוכל כי המשכנתא לוקחת הכול". דושיץ הוא האחראי על הרשימות ונאלץ להסביר לאנשים שלא רשומים שעליהם להמציא אישור מהרווחה. לא תמיד האנשים מבינים מה הוא רוצה מהם וחוזרים לאחר שבוע לבקש שוב אוכל, ללא אישור. " כל אחד רשום מתי התקבל וכשהוא מסיים את התקופה שהרווחה מקציבה לו, הוא צרי לחזור לרווחה ולהמציא טופס חדש. יש לי ברשימה אנשים שנמצאים כאן כבר שנה, אבל לאחרונה בגלל שהרבה משפחות הגישו דרישה לקבלת סלי אוכל, שינו את הקריטריונים ברווחה והאישור הארוך ביותר שהאגף נותן הוא לחצי שנה".

בין המתנדבים בקניון החסד גם בעלי עסקים בעיר שקוראים לחבריהם להצטרף למפעל הצדקה. יעקב כהן, מאיגוד הקבלנים והבונים בעיר, דואג כל שבוע להתרים את מי שהוא מכיר. "אני מערי שלפי הקצב שהשקיות של הפירות והירקות שעומדות באמצע החדר מתחסלות גם השבוע יהיו משפחות שייאלצו להסתפק בתפוחי אדמה. לפני שבוע עברה כאן תושבת ושאלה מה זה התור. כשסיפרנו לה היא הלכה לסופר לקנות שקית עם מוצרים, הניחה אותה בפתח הקניון והלכה. אנחנו מבקשים מהאנשים לתרום מוצרים יבשים. מספיק שכל אזרח ילך לסופר ויקנה שקית שעולה כמה שקלים. "כל בעלי העסקים צריכים לפתוח את היד ולתרום במה שאפשר. פעם היו באים לכאן גם תושבים ותיקים, כשהתור היה קצר עם כמה עשרות אנשים. היום אנשים מתביישים לעמוד בחוץ שעה וחצי ולכן רואים רק את העולים החדשים. מכאן ראשון לציון נראית אחרת. את רואה, אפשר להסתדר דתיים וחילוניים אם רוצים". זאב לנגרם, סוכן ביטוח, נחשב למתנדב ותיק חצי שנה בקניון החסד. כשהגיע לראשונה עמדו רק 400 משפחות בתור והיום המספרים מתקרבים לאלף. לנגרם מפנה אצבע מאשימה לאגף הרווחה: "אני גר בעיר משנות ה - 50 ומעולם לא ראיתי דבר כזה. פגשתי פה חברים שגדלו איתי בשיכון המזרח. הם באים לכאן כל יום חמישי לקבל אוכל. זה כואב לי. כואב לי שהרווחה רק מחליטה מי זכאי לקבל את סלי המזון ומעבר להנפקת ניירת לא עושה כלום. התורים הולכים וגדלים כל שבוע ולא ראש העירייה, מאיר ניצן, ולא המועצה עושים משהו. במקום לתת כסף הם נותנים נייר. אין תקציב לכלום ואני לא יודע מה להכין לשבוע הבא. כל שבוע צריך להתרים עוד 15 אלף שקל והתורים רק מתארכים".

"כל שבוע זה נס"
לרב יצחק גרוזמן קשה לעמוד מול הנזקקים כשנגמר המזון לחלוקה. את מפעל החסד ייסד לפני שנתיים "אחרי שהגיעה אלי אשה הביתה והתחננה לאוכל לשבת". בהתחלה הם הקפידו על משלוחים לבתים. 

הרב יצחק גרוזמן,  נשלח לפני 17 שנה מניו יורק לבית חב"ד בראשון לציון על ידי הרבי מליובווייץ. לפני שמונה שנים החלו להגיע לביתו מדי יום שישי משפחות שביקשו עזרה - אוכל לשבת. עם השנים חבר הביא חבר והתור גדל. "בהתחלה הייתי תמים ונתתי כסף" , סיפר הרב גרוזמן. "אבל בשלב מסוים חששתי שהכסף הולך למטרות לא חיוביות והגעתי להסכם עם חנות מכולת שאני אשלח אליהם והם יחייבו אותי בסוף החודש. עד עכשיו אני בחובות מזה.
"חב"ד הוא ארגון אידיאולוגי ואין לו עזרה כספית. קניון לב החסד פועל למעלה משנתיים אחרי שיום אחד הגיעה אלי גברת ואמרתי לה שאין לי אוכל. היא התחילה לבכות עד שלא יכולתי יותר והלכתי לקנות במעדנייה ממול חלות לשבת. חשבתי שצריך למסד את העזרה הזאת כדי שלא יהיה מצב שאני לא אגיד למישהו אין. גם היום, כשנגמר לנו האוכל, אנחנו עומדים פעורי פה עם צביטה בלב. פתאום נהיה שקט כזה אחרי כל המהומה. "בהתחלה הקפדתי על כלל ברזל - חוסכים מהנזקקים את ההשפלה של ההמתנה לאוכל ומביאים אליהם הביתה את הארגזים. כל עוד חילקנו מזון לכ - 120 משפחות, המתנדבים היו מעמיסים את הארגזים לכלי הרכב ונוסעים לבתים של הנזקקים. בשלב מסוים זה קרס והמתנדבים נשחקו, כי יותר מדי אנשים ביקשו עזרה. היום אנחנו עושים רק משלוחים לאנשים סיעודיים או למשפחות עם תינוקות שאין אפשרות שיצאו מהבית. הישראלים מתביישים לעמוד בתור. העולים החדשים לא מתביישים אולי כי הם רגילים לזה. כולם פוחדים שלא יישאר להם אוכל. "אנחנו בקריסה. כל שבוע זה נס מה שקורה כאן. עד יום רביעי אחר הצהריים אני לא יודע אם תהיה חלוקה או לא. אחד הדברים שרתמו אותי בהתלהבות לנושא היה להשיג אחדות בין דתיים וחילוניים.
בפסח הראשון היו כאן ילדים מנוער עבודה ונוער מהישיבה, ונוצרה הרמוניה דרך הנוער. מהנוער זה הגיע למבוגרים. ההבדלים נעלמים - אין חילוני או דתי. יש יהודי. או יותר נכון, יש בני אדם. חלק מהאוכלוסייה שמגיעה לכאן לא יהודית, אבל זה לא אכפת לי. אלו אנשים רעבים ואנחנו עושים הכל כדי לעזור להם".

שבוע לפני הבחירות ולכן גם בכירים הגיעו להשתתף בחלוקה. במהלך השבועות האחרונים נענים חברי מועצה רבים להזמנת אנשי חב"ד להגיע למקום כדי להראות נוכחות. עוזר ראש העירייה, זאב פרלשטיין, עומד בכניסה לקניון ועוזר לפקח על שרשרת המזון: "בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, עמדתי בצד ובכיתי. זה נכון שלא מקבלים עזרה פיזית מהעירייה ואני חושב שאגף הרווחה יכול לעשות יותר, אבל דיברתי עם ניצן והוא הביע נכונות לעזור כבר מהחודש הבא. אני מתבייש שהגענו למצב כזה שאנשים באים לקבל חלה לשבת או קילו סוכר. זה לא בעיה להביא רכב להובלת סחורה, השאלה היא אם תהיה סחורה. אנחנו חייבים לקבל עזרה כספית מהרווחה". גם סגן ראש העירייה מיכאל רייף מגיע למקום ומחייך לכולם. הוא מבטיח לעזור, אבל אין לו תשובות באשר למספרים ברורים - של מספר האנשים שמחכים בחוץ ושל סך העזרה הכספית שצריכים. יאיר דורון, חבר מועצה שמחזיק את תיק החברה העירונית, הביא את בנו כדי שזה יראה את העוני. גם הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אגף הרווחה, משל היתה מחלקה נפרדת מהעירייה: "הכל מתחיל ונגמר ברווחה. צריך להוציא נייר עבודה. לפני שלושה שבועות היתה לי שיחה עם ניצן והוא אמר שהוא מנסה להשיג תורם גדול. אני מודע לזה רק בחודש האחרון, בינתיים התורם הגדול לא נתן תשובה. "הרווחה מביאה רק נייר. אנחנו ריקים", צועקים לו המתנדבים ודורון משיב: "אנחנו פועלים להשיג עזרה ומזון. תאמיני לי, הבחירות האמיתיות קורות כאן". לנגרם: "הבעיה היא שאנחנו צריכים עזרה כספית מיידית. כבר אתמול היינו צריכים. אנחנו לא צריכים עוד כוח אדם, יש לנו המון אנשים טובים שמתנדבים לעזור ונשארים לתת וגם הילדים מבית הספר במסגרת המחויבות. אנחנו צריכים תקציב. גם אם אין כסף - שיתנו מוצרים שווי כסף. שראש העירייה ידבר עם מנהלי רשתות המזון לקבלת תרומות".

יעקב סופר, איש עסקים, התחיל לפני כשלושה חודשים לארגן תרומות וחשב שיוכל לפרוש מהתפקיד במהרה, אבל לדבריו "זה נכנס לי לווריד. צריך שהרווחה תעבור מכוונה למעשים. כעיקרון יש היענות של תרומות, אבל זה לא מספיק. הבעיה היא הקביעות. אם עסקים היו מוכנים לתרום בהוראת קבע, היה לנו קל יותר לאמוד את העניין משבוע לשבוע. ככה אנחנו צריכים לשבור את הראש כל שבוע מחדש. אנחנו צריכים להגיע למצב שנוכל לסמוך על תרומה קבועה ולא לגייס כל חודש מחדש. רק כך נוכל להחזיק את המקום שעולה הון תועפות. בהתחלה גייסנו 150 אלף שקל וחשבתי שזה מספיק, אבל אם אני מפסיק היום, אני לא יכול לחיות עם הידיעה שביום חמישי יהיו אנשים שלא יהיה להם מה לאכול. לא האמנתי שזה קיים בראשון לציון, חשבתי שזה רק בערים רחוקות. אני מזועזע. זו פצצת זמן. צריך להתעורר לפני שזה יתפוצץ לנו בפנים".

זה עוד לא התפוצץ?
"לא. עוד אין להם כוח לצאת החוצה לעשות בלגן. ניצן שולח אותם אלינו - הגיע הזמן שיתעורר. אני הצעתי לסגור פה את המקום לשבוע ואז כל התור הזה ילך ויעמוד מול המשרדים של העירייה. עוד לא ראיתי סדר גודל כזה של תור לאוכל בארץ, זה אחד הגדולים. אנשים מפחדים שלא יישאר להם אוכל. ב - 10:30 , כשנגמר האוכל, הם צועקים עלינו למה חיכו בתור כל כך הרבה זמן לחינם. גם אם נעמוד פה עוד שעה וחצי התור לא יצטמצם, הוא רק יוכפל". לפני כשלושה שבועות נשארו 65 משפחות בידיים ריקות. זינגר יצא החוצה לאנשים והתנצל בפניהם אישית. לדבריו, הבעיה העיקרית היא עם האוכל הקפוא. במשחטות אמנם נותנים הנחה אבל לא בחינם. מספר הדורשים לסלי מזון עולה מדי שבוע וכבר עכשיו חברי קניון לב החסד לא עומדים בלחץ, ממש כפי שהיה בתקופת החגים. זינגר מבקש מחברות ההובלה, בעלי המשחטות ומבעלי מאפיות שנשארים להם לחמים מיותרים להתקשר ולהודיע. המתנדבים, הוא מבטיח, כבר יבואו לאסוף.