משפחות מעוטות יכולת :

"אבדנו את הבושה"...

"אם לא היו קיימות עמותות חסד וצדקה, היינו גוועים ברעב, כדאי שתבקרי בכל יום שישי אחר הצהריים בשוק העירוני ותראי איך אנשים אוספים את הירקות והפרות הבאושים מהמדרכה... הם מתנפלים עליהם כמוצאי שלל רב"... זו רק אחת מהעדויות המצמררות ששמעתי מפיהן של נשים שפגשתי בשבוע בשעבר, ברחבת בית יד לבנים, בחלוקת סלי המזון למשפחות נזקקות. הנשים חברו למאות המתנדבים של עמותת "לב החסד" , שארזו בשיטת הסרט הנע למעלה מאלפיים חמש מאות סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת בראשון לציון.

מאות מתנדבים סייעו בידה של עמותת לב החסד בראשל"צ, אשר העבירה לבתי משפחות מעוטות יכולת למעלה מאלפיים וחמש מאות חבילות מזון בערב החג. בין המתנדבים אנשים מפרוייקט גמל"א, תלמידים, מתנדבי המנהל לשילוב חברתי בעירייה, חיילים מיחידות שונות בצה"ל, בנות אולפנא צפריה, קבוצות הכדוריד העירוניות עם מנהלן, אזרחים מן השורה, בני נוער מתנועת מכבי צעיר בראשל"צ ועוד,
בהם ניר קטררו (14.5) שלא הסתיר את יחסו האמביוולנטי למה שעיניו ראו: "מרגש, שאנשים מהרחוב שבאו לסייע. עצוב לדעת שיש עוני בהיקפים כאלה, ויפה לראות שאנשים לא נשארים אדישים"...
יסמין מדר (16): "כבר חמישה ימים רצופים אני אורזת ונדהמת מכמות המזון שיש כאן... תדמייני לך, כל אחת מהחבילות האלה היא משפחה ענייה... זה צובט בלב לדעת שכך ומפחיד... . לא טבעי בעיני, שבעיר גדולה, מודרנית ויפה כשלנו, יש מראות כאלה... מסתבר שאם מורידים את העיניים מטה יותר, מוצאים עומדות כואבות, כמעט לא אנושיות"..

"באנו לכאן לסייע, על מנת שנזכה גם אנחנו לקיים סעודת חג "נורמלי" ... התוודו בפני מספר נשים, אשר תפסו אתנחתא רגעית מפעילותן האינטנסיבית וסייעו לאריזת חבילות המזון הרבות, שעל גבן התנוססה ברכת שנה טובה מעמותת לב החסד. אילו יכולתי לרכז את כל הסיפורים המצמררים שלקטתי בשעתיים תמימות מפיהן של משפחות אלו, הייתי בוודאי כורכת ספר עב כרס, רווי סבל, רעב, עוני, השפלה ועלבון צורב. "למנהיגים לא אכפת מאתנו, לאזרחים במדינה יש חובות אבל אין זכויות קיום בסיסיות. ילדינו גדלים על מצוקות ועוני, לא פעם הם הולכים לישון רעבים, אין להם בגדים לחג, למי אכפת מאיתנו ? מזל שיש אנשים נפלאים שמקבצים בשבילנו חסדים ... איפה ביבי שיבוא לראות מה קורה כאן, שיסתכל לנו בעיניים"...

"כמה פעמים ניסיתי להתאבד", אומרת יפה (52) אם לששה ילדים, מתוכה 3 מכורים לסמים. אנחנו חיים מקצבת ביטוח לאומי ומנהלים את חיינו בדוחק רב מקצבה של 1900 ש"ח בחודש, מתוכם אני משלמת שכר דירה, והוצאות נלוות אחרות, כך שלא נשאר לי שקל אחד לרכישת מזון. מזל אחד לנו משמיים שאנשי עמותת לב החסד, דואגים לנו... באתי היום לסייע באריזת המצרכים משום שזו דרכי היחידה להודות לרב גרוזמן לרונן זינגר, ולקובי דושיץ על שבנדיבותם דואגים להעביר לפינו פת לחם"...

דינה, שם בדוי (45), סובלת (לדבריה) ממאה אחוז נכות: "אני ילידת הארץ לצערי", אומרת דינה, בלי לחשוב פעמיים ושוטחת את כאבה האישי וטענותיה כלפי המדינה".
מדוע לצערי ? "משום שהמדינה לא ראויה לאהבת אזרחיה. אני אוהבת את הארץ שלי ושונאת את מנהיגיה תראי לאן דרדרו אותה, אפילו בשנות הצנע לא היה מחזה כזה"... באתי לסייע לאנשי העמותה, כמה שאני יכולה על מנת להצדיק את התמורה שאני מקבלת מהם כל השנה... אני חולת כליות, ואין לי כסף לקנות תרופות, אני חד הורית, מתגוררת בשכירות, וחיה מקצבת ביטוח לאומי, בחיים לא קניתי בגדים או נעליים, הכל יד שניה", היא אומרת ומוסיפה: "מה שאת רואה זה עדיין עם כבוד, אני מציעה לך לגשת ביום שישי בצהריים לשוק העירוני, על מנת לראות איך אנשים צעירים, מבוגרים וזקנים אוספים מפחי הזבל את הירקות הרקובים, תראי איך אנשים אוספים דגים מקולקלים שהושלכו לפח האשפה, שכי שיהיה להם מה לבשל בשבת..."

מה הייתם מאחלים לעצמכם בשנה החדשה ?
שנחתם לחיים טובים יותר, שבהם נוכל לקנות מה שבא לנו ולא מה שמאכילים אותנו"...